פסק-דין בתיק עש"א 22650-01-13

1.          לפניי ערעור על החלטת כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב מיום 05.11.12, אשר לו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת, ובה קבע, במסגרת סמכותו על פי סעיף 47 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ו -1976 (להלן: "הפקודה"), ובהתאם להמלצת וועדת המשמעת מיום 14.10.12 (להלן: "הוועדה"), כי ד"ר וקסמן (להלן: "המערער") פעל בניגוד לסעיף 41(3) לפקודה, והוטל עליו בגין כך אמצעי משמעת מסוג נזיפה.

• עובדות המקרה

2.          המערער הינו רופא מורשה ובעל תואר מומחה בכירורגיה כללית. במועד הרלוונטי לכתב הקובלנה, שימש המערער כמנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים "זיו" בצפת.

3.          ביום 14.03.09 אושפז מר שראל שלמה (להלן: "המטופל" או "המנוח") במחלקה הכירורגית, עקב חסימת מעי דק על רקע הידבקויות בחלל הבטן. המטופל אושפז במחלקה עם הנחייה לטיפול שמרני, לאחר שנבדק על ידי רופאים בחדר המיון ובמחלקה.

4.          למחרת בבוקר, 15.03.09, נבדק המטופל על ידי המערער, והוחלט על המשך טיפול שמרני. בוצע במטופל CT ללא חומר ניגוד, שכן המטופל רגיש לחומר ניגוד. בבדיקה נמצאה חסימה שלמה של המעי הדק עם נוזל ועכירות שמן.

5.          בבדיקת החולה בשעות הערב באותו יום, בסביבות השעה 19:30, אובחנה הידרדרות קלינית במצבו. על אף זאת, ולמרות ממצאי ההדמייה, החליט המערער לדחות את הניתוח למחרת בבוקר. החלטתו של המערער נמסרה לרופא התורן טלפונית, וזאת מבלי שראה או בדק את המטופל באותו ערב. החולה נותח למחרת היום, 16.03.09, ולקראת סיום הניתוח נצפו ירידה בלחץ הדם ובדופק החולה. הוא הועבר למחלקה לטיפול נמרץ, ושם נפטר.

השתלשלות ההליכים

6.          בעקבות פטירתו של המטופל מונתה ועדת בדיקה לפי סעיף 21(א)(3) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996, לשם בדיקת תפקודו של הצוות הרפואי שהיה מעורב בטיפול המנוח. במסקנותיה קבעה ועדת הבדיקה, בין היתר, כי "ההחלטה לדחות את הניתוח לשעות הבוקר תמוהה לאור הסימנים הקליניים המלמדים כי בבטן עלול להתרחש סיבוך רציני לחסימת המעי". עקב דברים אלו, זומן המערער לשיחת הבהרה אצל נציב קבילות הציבור, שם מסר את גרסתו לאירועים שהתרחשו. במכתבו מיום 16.11.10, הודיע נציב קבילות הציבור, כי אין מנוס מהסקת המסקנה שהחלטתו של המערער הייתה רשלנית, וכי היא מחייבת נקיטת אמצעים משמעתיים.

7.          בעקבות פרסום דו"ח מסקנת ועדת הבדיקה באינטרנט, פנה פרופ' קלוגר, שעמד בראש הוועדה, לנציב קבילות הציבור, והודיע לו כי ועדת הבדיקה קבעה פה אחד ובמפורש כי העיכוב בניתוח לא היה הגורם הבלעדי למות המנוח, ואין ספק כי בנסיבות הקיימות, רבים הם הרופאים שהיו נוהגים כדוגמת המערער. לפיכך, לסברתו, ההחלטה להעמיד לדין משמעתי את המערער אינה ראויה, אינה מבוססת על דו"ח ועדת הבדיקה, וראוי שתיבדק בשנית.

8.          חרף זאת, ביום 31.01.11 הודיע נציב קבילות הציבור, כי המלצתו לפתוח בהליך משמעתי נגד המערער בעינה עומדת.

9.          ביום 14.08.11, הוגשה קובלנה נגד המערער, וכך סוכם בה:

מהאמור לעיל עולה כי הנקבל גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו כאמור בסעיף 41(3) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז- 1976 [..] בכך שהוא החליט לדחות ביצוע הניתוח עד למחרת בבוקר, זאת למרות התדרדרות במצבו הקליני של החולה ותוצאות הברורות של ההדמיה אשר הצביעו על חסימה שלמה של המעי. דחיית הניתוח כאמור החמירה את מצבו של החולה. כמו כן, ההחלטה התקבלה מבלי לראות את החולה ועל סמך דיווח טלפוני בלבד. אבקשך ( הכוונה לשר הבריאות, ב.ג.) להפעיל סמכויותיך בהתאם לפקודה.

10.      ביום 04.04.12 קיימה הוועדה את ישיבתה הראשונה. בפתח הדיון, הודה המערער בעובדות הקובלנה, למעט הסתייגותו מנוסחו של סעיף 8 לכתב הקובלנה, עת לגרסת המערער ההחלטה להמתין עם הניתוח לשעות הבוקר תוך המשך טיפול שמרני התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת; קרי, ההחלטה שהתקבלה הייתה לעכב את ביצוע הניתוח, ולא לדחותו לבוקר כלשון הקובלנה.

11.      בהחלטת הביניים מיום 10.06.12 קבעה הוועדה כי המשיב התרשל בתפקידו, כדלקמן:

דעת הוועדה היא אפוא, כי כל עוד לא היה חשש=חשד להתפתחות נזק גופני למטופל שלמה שראל, ניתן היה לטפל בתופעת חסימת המעיים שלו בשיטות מקובלות וסבירות המוכרות במרפאה- אולם- נוכח מצב 19:30 כשהיו סימנים קליניים חריגים המהווים אינדיקציות רפואיות כבדות- משקל לסיכון בריאותי ממשי למטופל בצורה של מצוקה חריפה בהספקת דם נקודתית במעיים- המשכת הטיפול השמרני לגבי מטופל זה, נחשבת לדעת הוועדה ככשל בשיקול הדעת הרפואי-מקצועי, שנבע מאי-מתן משקל רפואי-מקצועי נכון לסימני האזהרה שהופיעו במצב 19:30 ומהערכה שגויה של הנקבל, באותה נקודת זמן, לגבי המצב הכללי של המטופל שלמה שראל. כשל זה עולה לדעת הוועדה, כדי רשלנות-רפואית-מקצועית חמורה. (ההדגשות אינן במקור - ב.ג.)

12.      המערער התקשה להשלים עם קביעת הוועדה, ועל כן הגיש ביום 24.01.12, בקשה לעיון נוסף בהחלטת הביניים. לאחר שעיינה בבקשתו, החליטה הוועדה לדחותה.

13.      ביום 14.10.12, לאחר שנשמעו טענות הצדדים, והוגשו כלל הראיות, לרבות חוות דעת שהגיש המערער, הגישה הוועדה את המלצתה לעניין אמצעי המשמעת לפני המשיב. וכך המליצה הוועדה:

אין לוועדה ספק שמר שראל שלמה היה צריך להינתח בלילה שבין ה-15 ל-16 במרץ 2009, ואין עדות טובה מן העובדה, שכאשר הגיעו רופאי המחלקה בראשות ד"ר וקסמן בבוקר ה-16 במרץ 2009- הציג מר שראל שלמה מצב של הידרדרות קשה בהרבה שהתבטאה בסימני גירוי צפקי בתמונה כוללת של הלם ספטי (זיהומי) עם הפרעה המודינמית בולטת.

עובדות אלה מהוות לדעתנו חריגה מטיפול רפואי מקובל וסביר והן שהביאו אותנו למסקנה כי מדובר ברשלנות חמורה, וזאת אף שלמעשה, בניתוח שבוצע, לא נמצא מעי נרקוטי או התנקבות.